למרות שהסטנדרט של IEC 61131 הוא תקן שימושי, ויש לו מקום ביישומים מורכבים יותר, רוב המתכנתים מבזבזם כסף וזמן כשהם משתמשים בשפות תיכנות מרובות. דיאגרמת סולם ואולי דיאגרמה מלבנית זה כל מה שאתם צריכים. ערבוב בין כמה שפות בתוכנית אחת פחות יעיל מבחינת תכנות ותמיכה.
הערבוב בין כמה שפות בתוכנית אחת מוסיף זמן תכנות, עלויות במהלך הפיתוח, בדיקה ותחזוקה של התוכנית. בנוסף, הערבוב בין השפות בשעת התיכנות יכול להקשות גם על הבא בתפקיד בהבנת התוכנית בעת השימוש. התחביר בין השפות הוא שונה ולפני שיהיה ניתן לתת תמיכה יש צורך ללמוד את התחביר.
ימי התכנות בשפת רשימת הוראות וברמה נמוכה עברו, ולא ניתן לחשוב על יישומים יותר מוגבלים מאשר אלו, כששם צריך לכתוב כל שורה בנפרד. לפני כמה שנים נעשתה עבודה במפעל בגרמניה בשפה של רשימת הוראות. בגרמניה אוהבים לעבוד עם שפת ההוראות, אבל לא ניתן להבין למה אינטרגטור יכתוב תוכנית בשפת ההוראות עבור מכונה בשווי של 5 מיליון דולר. אבל אל דאגה השפה הזו לא הכרחית ובנוסף רעיון גרוע, אז אל תשמשו בזה.
זו לא המורכבות של הרצף, או התהליך. כמו
שהתוכנית כתובה באופן גרוע שמקשה בתמיכה
לטקסט מובנה יש שימוש בטיפול נתונים, מחרוזות של פונקציות, ובין היתר מתמטיקה, רוב התכנות יכול להיעשות באמצעות דיאגרמת סולם. הדבר טוב גם עבור לולאות שחוזרות. אבל כשמתכנתים בדיאגרמת סולם הדבר מבטל את הצורך להבין תחביר נוסף, ולחבר יחדיו שתי תוכניות שונות.
מבנה הפונקציה הרציפה יכול לעזור בהגדרת תהליך או תזרים מכונה רציף. אבל מאחורי כל פונקציה מלבנית בתרשים יש תכנות נוסף, והתכנות חייב להיות מנוהל בתוך התוכנית. יש לאפס ולאתחל את הרצף באמצע, ולכן יהיו הרבה חלקים שצריך לנקות, ומבנה התרשים יסתיר את זה.
הסטנדרט של “כיצד לבצע” יכול לעזור למתכנת PLC הממוצע, הטכנאי ועובד התחזוקה. וזאת על ידי יצירת טכניקות דיאגרמת סולם שהושקעה בהן מחשבה רבה. בניגוד להגדרת ה’מה’ בדיאגרמת סולם, תרשים פוקנציה מלבנית , טקסט מובנה ותרשים פונקציה רציפה. סביבת התכנות בדרך כלל לא צריכה את ה’מה’ לפחות לא בארצות הברית-בארצות הברית צריכים את ה’איך’. המה כבר נעשה..
